בדרך הנסתר
סטודיו תמאטי - שנה ג
בחרתי את אזור ההתערבות שלי בצפון תל אביב ככלל, ובאזור נמל תל אביב ושפך הירקון בפרט, כבסיס ליצירת מרחב שיכיל את ממד העומק. זאת בשל העובדה שכרגע הוא אינו מקיים כלל תנאי ראשוני זה לקיומו
של מקום.
בתחילה, בחנתי את המרקם העירוני של העיר מנמל לנמל. מתוכו ניתן לזהות בשלושה חלקים.
יפו - שהנמל המצוי בה יצר את תוואי הדרכים והבינוי שלה
מרכז העיר - שתוכן על ידי פטריק גדס
צפון העיר - אזור שנעדרת ממנו כל זהות ותודעה
היות וההתבוננות שלי היא מנמל הדרומי לצפוני, אני מציעה לראות את הנמל הצפוני וצפון העיר כתמונת ראי של הנמל הדרומי ויפו. נמל יפו היה נמל שחולל מקום, ומתוכו יצאו דרכים רבות שבנו את החלל העירוני מעבר לו. התבוננות בנמל תל אביב מצביעה על כך שהעיר נעצרת כאן. אמנם יש בינוי רב מסביב אך זה אינו מקיים מקום או מערכת יחסים עם דפנותיו. בחרתי לעמת תכנים אחרים עם המרקם הקיים על מנת ליצור פרשנות חדשה למקום זה, המושפעת מתוך קראתי את מאמרו של מרלו פונטי .
התמקדתי בדרך האוניברסיטה אשר תוכנה מעומת עם היותה נושאת ממד אוניברסאלי של אחרות. דרך זו שיוצאת מן הנמל ובונה את המרחב העירוני דרך רח' חיים לבנון אל מחוץ לעיר. המרחב תוכנן ברווח שבין המבנים הקיימים ברחוב (פינת חיים לבנון-נמיר) כבאר אור ומכיל בתוכו פירוק של יחידות המגורים אל תוך האוניברסיטה. פירוק יחידות המגורים מייצר מערכות יחסים חדשות שחורגות מהדרכים המסורתיות ופותחות שדה חדש.
וייצר יהוה אלוהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה; ויטע יהוה אלוקים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר
בראשית, ב, ז-ח
בחקירתי את תופעת הגן פניתי לספר בראשית ולסיפור גן העדן, לפעם הראשונה בה מוזכרת תופעת הגן. תאור הגן מתחיל מתוך. התהלכות במרחב מתוך ציות למערכת החוקים האלוהית ועובר תפנית בפריצת הגבול. זו נקודת היפוך המשנה את נקודת המבט ואינה רואה עוד בציות נקודה ראשונית, נקודת עיבורו של העולם. גן העדן הוא המקום הראשון במקרא שמתקיימות בו מערכות יחסים,בין האדם לחוה ובין בני האדם למקום בין אם הוא הממד האלוהי או הממד הפיזי. מערכת היחסים בין אדם וחוה למרחב הגן המקיים בחובו את הגלוי ואת ויצירת הפתח הראשון. מקום זה – מתפרש בעיניי כמרחב שמכיל מסתורין.
אפנה לפירושה של המילה מסתורין. שורש המילה הוא אמנם ס־ת־ר (Mystirion) μυστηριον ואולם מקורה ביוונית במילה
שפירושה סוד, פולחן נסתר. אם כן, אינני מפרשת את המילה מסתורין בהקשר של מרחב שאינו נראה, אלא כמרחב שמכיל בתוכו את ממד העומק ומקיים בתוכו רובדיות ומורכבות.
בכדי לדון במסתורין כממד של עומק פניתי לחיבורו של הפילוסוף מרלו פונטי "העין והרוח". בדברי ההקדמה לטקסט אותו כתב פרופ' חגי כנען הוא מתאר את ממד העומק באופן הבא:
"הגותו של מרלו פונטי מסרבת לקבל על עצמה מסגרת מושגית בינארית, וכל מאמציה מושקעים בחשיפתו של מרחב ביניים קדום וראשוני יותר. שדה קונקרטי אך סמוי מן העין שבו מתחולל הפלא ההופך את עולמנו לבעל משמעות ומובן...
העין והרוח הוא חיבור המחפש דרכים לשים בסוגריים את השאלות המסורתיות על אודות תחום הראייה והמחשבה, ולהתמקד במארג קדום של ההוויה שבו שזורים ממדים אלה. מדובר בפתיחה של שדה שבו יכולה המחשבה לנוע רק אם תצליח להשהות מערכת דומיננטית של ניגודים ולשהות במקום זאת ביניהם. "[1]המסתורין כממד העומק יופיע רק כאשר נבחן ונפרק את מערכות היחסים המוכרות והברורות לנו וננסח אותן מחדש.
